רומן

ספר החיים, ספר המתים

ספר החיים, ספר המתים
ביקורות: 

"מה שהפליא אותי ב'ספר החיים, ספר המתים' הוא האיפוק הפנטסטי הזה. אין סנסציות, אין דרמטיזציה. הסיפור אמין לחלוטין... אורן הצליח לספר כל זאת בצורה פשוטה, בשפה קולחת, נוחה לקריאה, ברומן שמעלתו הייחודית היא שהוא ספרות - מבלי להיות 'ספרותי'. אורן לא מסביר, הוא מספר, ומתוך שהעלילה קולחת נוצר מירקם מציאות שגם מה שלא נאמר בו מפורשות, קיים ועומד... 'ספר החיים, ספר המתים' הוא אמנם אוטוביוגרפיה, אבל של כל דור הישראלים שנולדו סביב 1948. ואולי אף מעבר לזה: ביוגרפיה של כולנו."

אמנון אחי-נעמי, "כותרת ראשית"

"אם אפשר לדבר על המושג "רומן ריטואלי", הרי ש'ספר החיים, ספר המתים' הוא רומן ריטואלי במובן היותר טהור של המילה... אין לי ספק שהספר יזכה לחיקויים רבים..."

בני ציפר, "הארץ"

"איכויותיו האותנטיות של הספר נוצרות מניסוחיו הבהירים, החושפים והחושפניים של כותב המודע למלאכת הכתיבה... בני ישראל של משה אורן, מסעם המפרך אל הגאולה הוא מסע הנעדר כל מימד של אגדה... אך הכפר          עיזב'ת חמידה פורץ את מחסומי התיאור הריאליסטי עד כדי הפיכתו לסמל, לעיתים אף מיסטי."

ענת לויט, "דבר"

"כושרו הפוטנציאלי של משה אורן כסופר-אמן נגלה ביכולתו לשבץ, כמו באקראי, את סיפוריו של פולק עם יומנו של גיא, כאשר זימונם מעניק לסיפורים מימד נוסף של משמעות... 'ספר החיים, ספר המתים' הוא אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו על המלחמות אחרונות..."

אלכס זהבי, "על המשמר"

ערי פולאק פחד שיפסיד את המלחמה ועזב הכל כדי להיות על המטוס הראשון לארץ.

עכשיו הוא חופר לעצמו שוחה בכפר נטוש באפריקה, בארץ גזרה, מעבר למדבר ולתעלה, מרחק שנות אור מהארץ המובטחת.

והוא לא לבד. מאה חיילים מתחפרים סביב הכפר, מעמיקים בקרקע בציפייה לאות. בציפייה ליציאת מצרים.