אנדרטת נצר אחרון
הוגה מפעל נצר אחרון - האנדרטה והספר, יוזם הקמת האנדרטה על השביל המחבר, מנהל התחקיר לאיתורם המלא של אנשי נצר אחרון, עורך ראשי של ספר הזיכרון ("יזכור") המיוחד לחללי נצר אחרון.
האנדרטה לחללי נצר אחרון היא אתר הנצחה לאותם צעירים מעטים, כמאה וחמישים במספר, נשים וגברים, ששרדו את השואה אחרונים ויחידים מכל משפחתם. אנשים אלה, שחוו את מוראות השואה על גופם, אם בגטאות ובמחנות ההשמדה, אם במסתור בשטחי הכיבוש הנאצי ובלחימה לצד הפרטיזנים, עלו בתום המלחמה לארץ, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.
יד הזיכרון לאנשי נצר אחרון, יצירתו של האמן מיכה אולמן, הוקמה בשנת 2004 בקצה השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל, בין אתר ההנצחה למעפילים לחלקת גדולי האומה. האנדרטה ממוקמת על במת הר הצופה על אתר יד ושם, והיא עשויה שני חלקים נפרדים בנויים מאבן ירושלמית.
חלקה האחד של האנדרטה הוא "הבית", מבנה של בית אבן שנעקר ממקומו והוטח בקרקע כשראשו מטה. חזיתו של "הבית" נקרעה מעליו ובכך הוא הפך ל"בית-בור".
חלקה האחר של האנדרטה, "קיר השמות", היא חזיתו העקורה של הבית, קיר אבנים ובו פתח לדלת. הקיר מונח על הקרקע לצד מבנה "הבית" ועליו חקוקים שמות כל הנופלים אנשי נצר אחרון. שני החלקים יחד, "הבית" ו"קיר השמות" זה לצד זה, מדמים את צורתה של ספינה בים - אוניית מעפילים שכיוון הפלגתה מאירופה לארץ-ישראל.
הבית שנעקר ממקומו, הספינה והבור מנציחים במקום מיוחד וסמלי זה את סיפורה של קבוצת פליטים קטנה שביתם חרב עליהם באירופה, שעלו והגיעו בספינה לארץ-ישראל כדי להקים בית חדש במולדת, וסופם שנפלו במלחמה עליה ונקברו באדמתה.
המבקרים ביד הזיכרון לחללי נצר אחרון עשויים, בעמדם מול שני חלקי האנדרטה, להשלים את החסר בדמיונם ולהשיב את חזית הבית העקורה - היא קיר השמות - למקומה. כך, ברצונם של הצופים, יוכל הבית שנעקר ונהרס לשוב ולהיות לשלם.